אם בשני העשורים הקודמים, היה נדמה כי הציבור החרדי, הופך ליותר ויותר סגור ומתבדל, כשהתפיסות של תמיכה והזדהות עם סמלי המדינה ורעיונות ציוניים הנם מוקצה מחמת מיאוס, בעשור האחרון ניכר שינוי ואולי אף היפוך במגמה הזו.

עם קום המדינה, מרביתו ככולו של הציבור החרדי באותה העת, שמח והזדהה עם המדינה וסמליה, כשחלק מאדמו"רי חסידויות מסוימות אף חבשו לראשם שטריימל ביום זה, מה שביטא את ההזדהות והשמחה בהקמת המדינה, ובציון יום זה כיום חג.

בבתי כנסת חרדיים מסוימים, אף אמרו ביום זה את ההלל בציבור ובברכה, בבתים רבים גם נערכו שולחנות חגיגיים, עם מפות דגלי המדינה ונרות דולקים. מאכלים חגיגיים ייחודים הוכנו בהתאם לקהילות המוצא, מהמאכל ההונגרי, ציפקלאך מיט קניידלעך (בצל מטובל מטוגן עם חתיכות בשר-נקניק בתוספת שעועית טחונה) ועד לנפנופי מנגל בחצרות ובגינות.

עד כדי כך הגיעו הדברים, שהאדמו"ר מסאטמר הורה להקים בכל עיר בארץ בה הייתה לו קהילה, בתי כנסת עצמאיים לתפילה, בנימוק: "אינני מעוניין, שחסידיי ייאלצו להתפלל ביום העצמאות בבית הכנסת בו אומרים את ההלל, אלא יהיו להם בתי כנסת עצמאיים משלהם."

בתהליך ארוך ורב שנים, במקביל לגידול הטבעי בציבור והצטרפות חוזרים בתשובה רבים, יותר ויותר מקרב הציבור החרדי, דווקא נטו שלא להזדהות עם המדינה ועם סמליה. אולי התהליך עצמו קרה במקביל להבנה שהמדינה מנסה לנתק את הדור הצעיר מהיהדות, וכנראה שגם הריחוק מתקופת השואה, והיכולת להתבונן בפרספקטיבה שונה על תקופת הקמת המדינה והתהליכים שקדמו להקמתה, כמו גם האישים המעורבים, הביאו לכך.

ציבור אחד, שלוש דעות

כיום, ניתן לומר שקיימים שלוש חלוקות מרכזיות בציבור החרדי, כשכל אחת מהן מתחלקת בעצמה לתתי-חלוקות. החלוקה הגדולה והמרכזית, עמה מזוהים כיום מרבית מצביעיה של יהדות התורה וחלק לא מבוטל מבין מצביעיה של ש"ס, וגורסת הכרה במדינה בדיעבד, ורק ברמה המוכרחת ביותר. לא שמחה והזדהות עם המדינה וסמליה, אך לא החרמה וגידוף שלהם. חיים בה, מכירים בה, משתתפים בבחירות ומעורבים בנושאים הציבוריים שלה ברמה המינימלית המוכרחת ותו לא.

הקבוצה השנייה, גורסת, שאין הכרה במדינה גם לא בדיעבד, ומטרת המדינה וסמליה, נועדה להילחם ולהשכיח כל זיק וסממן יהודי. מרביתם אינם בוחרים בבחירות הארציות, אם כי גם אצל אלו הנמנעים מהשתתפות בבחירות הארציות, מתקיים פיצול בין אלו המשתתפים בבחירות לרשויות המקומיות, לבין אלו שנמנעים מכך.

הקיצוניים שבהם אף זוכים כל העת לחשיפה תקשורתית נרחבת, כשכל פרובוקציה מצדם, מושחרים פני הציבור החרדי כולו. כשקבוצה זו אף בוחרת לציין את יום העצמאות כיום אבל, כמו בשכונת מא"ש, שם על דלתות החנויות הסגורות מכוח הוראת החוק, מודבקות מודעות המבהירות כי חנות זו סגורה ביום זה לאות אבל ומחאה. ולילדים נאמר, כי ההסתכלות על המטס הצבאי, תגרום למניעת ראיית פני המשיח בעתיד. אולם, מרבית הציבור החרדי, לא מונע מילדיו לצפות ולהביא במטס, ואלו הזוכים בו ליום חופשי, אף מטיילים עם בני משפחתם ואינם נמנעים מלנפנף להנאתם במנגל.

יזמות רבות של יום שכולו תורה מתבצעות ביום חופשי זה, המיועדות לניצול תורני מקסימלי ביום זה, כשבבתי הכנסת רבים, נמסרים שיעורים ודרשות ברצף מבוקר עד ערב ע"י רבנים ומרצים בשלל נושאים תורניים.

הקבוצה השלישית, זו שתומכת במדינה ובסמליה, מהם מצביעים ש"ס, ואגו"י, אולם בחלקם אף קוראים תיגר נחרץ על מפלגות אלו, בין בניסיונות ליצירת מפלגות מתחרות דוגמת פאג"י, טוב, או בתמיכה ברשימות מתחרות דוגמת המטה החרדי בליכוד, או הזדהות והצבעה לרשימות בעיקר מהימין, כמו עוצמה לישראל ועוד.

אם בעבר, היה נדמה כי קבוצה זו, נמצאת במגמת היחלשות והצטמצמות, בשנים האחרונות, ניכרת מגמת התחזקות של קבוצה זו, בקרב הציבור החרדי. כשבמקביל גם מקרב ציבור החוזרים בתשובה, ניכרת מגמה דומה, של קהילות חוזרים בתשובה, חרדיות – ציוניות במוצהר.

מציאות זו משליכה וגורמת לוויכוחים ודיונים פנימיים בתוך הציבור החרדי עצמו. מנושא הגיוס, או התנדבות במסגרות השרות האזרחי, ועד להשתתפות מוצהרת בטקסי ימי הזיכרון והעצמאות. מעבר לכך, הנושא בא גם לידי ביטוי ברמת המעורבות והאחריות של קבוצה זו (על תתי-הקבוצות בה) בנושאים ציבוריים כלל-ישראליים, שנמצאים על סדר היום התקשורתי והחברתי, ואף מתגאים בכך.

הרשת החברתית סוערת

וויכוחים שהתנהלו השבוע ברשתות החברתיות, ממחישות מעט מעצמת הוויכוח בין קבוצה זו לקבוצות האחרות, כשלעתים זה נראה מופרך, ובניגוד למציאות והתחזיות שהסתמנו בעבר הלא רחוק.

"אבא נכון שצריך לעמוד בצפירה בשקט בשקט כמו שעם ישראל עמד במעמד הר סיני" (מתוך שיחה עם בני עמנואל – ילד בן 6 חרדי מבני ברק)

לפני כשנתיים החלטנו מספר חברים: קצינים, חיילים ואזרחים להשתתף בטקסי הזיכרון בבני ברק שהולכים ומידלדלים מדי שנה בשנה.

הערב השתתפתי בטקס יום הזכרון ל-380 חללי בני ברק יחד עם חבריי שהתפזרו בין הנוכחים המבוגרים ברובם כאשר הם שומעים את סיפוריהם ואומרים אמירה ברורה יקום עוד דור ציוני בבני ברק."

והנה 2 תגובות לפוסט זה שמייצגות את הוויכוח הפנימי בציבור החרדי:

" דור ציוני לא יקום בבני ברק… בתוך פחות משנות דור כבר לא יהיה מניין ציוני בבני ברק.
את הנופלים יזכרו לנצח!"

"למה לא קראת לי. חבל."

גם בפוסט של חרדי אחר שכתב יום עצמאות שמח, מרגיש נרגש, וצירף את תמונת בנו מנופף בדגל ישראל, התפתח דיון סוער.

כשבין היתר נכתב בתגובות לפוסט:

אני חושב שכל יהודי במדינה צריך לראות את הסרט 'דת הציונות' ולהבין מי זה הרצל ומי היו ראשי הציונות ומה הייתה מטרתם, זה יזעזע כל לב יהודי שיש לו קצת נאמנות למושג 'יהודי' ומסורת ישראל..

עדות המזרח מאד תמימים לצערנו ולכן רובם נפלו שבי כפרי בשל למוסדות של הציונות וכרעו ברך לפניהם, לא לפני שהשילו מעליהם את כל סממני הדת שהוריהם היו מוכנים למסור את נפשם עבור זה..

בעל הפוסט, לא נותר חייב והגיב:

כוונותיו של הרצל לא מומשו הציונות שינתה כיוון והדת השתלבה יפה מאוד במדינה.
הציונות היא לא דת. הציונות היא רעיון, נתון לפרשנות.

עדות המזרח אף פעם לא היו אנטי ציוניים.  מרן הרב עובדיה יוסף היה רב ראשי מטעם המדינה ועשה מהפכה תורנית דרך המדינה, הוא דגל בהשתלבות לא בהתנגדות.

והוויכוח בציבור החרדי, לגבי המדינה וסמליה, ההכרה וההשתתפות בטקסיה והשמחה בחגיגותיה,  שפעם היה נדמה כי הוא פס מן העולם, רק צף ומתחדש ביתר שאת, אך לפחות הוא נעשה מתוך יותר כבוד הדדי מבעבר.

דעתו של מרן

ומה אחז מרן הגר"ע? הנה קטע מספרו יביע אומר.